לספר לכולם שחטיפי עלית חזרו למדפים אחרי תקופת ריקול-יישן (כאילו רילוקיישן, אבל נראה לי שזה יצא לא מצחיק, מתאמץ קצת אפילו, משחק מילים לא כזה שנון… אז למחוק או להשאיר? מממ… טוב נשאיר נו, שיהיה לכם על מה להסתלבט עלינו אח״כ)
עוד אתגר: לא להגזים עם הבלונדי במהלך העבודה על הבריף (לא שאנחנו גזענים חס וחלילה, אני אוהבים את כל הצבעים)
מה הבנו?
שכמו השוקולדים של עלית,
גם הישראלים מגיבים פחות טוב לחום של יולי-אוגוסט, אז הם נוהרים לחו״ל ובדרך עוברים בנתב״ג…
אבל לא משנה לאן נוסעים, בסוף חוזרים למוכר ולאהוב. הביתה. כי אין אין אין כמו ישראל אל אל.
מה עשינו?
השתלטנו על נתב"ג!
(בקטע פרסומי, לא בקטע מלחיץ של ארגון גרילה)
מיתגנו את כל השדה, מהמסכים הדיגיטליים, העגלות ועד המגשים בבידוק הביטחוני.
כן, גם בנינו (טוב לא אנחנו בנינו, נווו אתם מבינים את הכוונה) קירות כח בכניסה לבידוק ולדיוטי פרי,
ובכל אחת מהתחנות הגשנו קריאייטיב שונה שמתאים לאותה התחנה (הרבה עבודה לצוות הקופי במשרד) עם חטיפי עלית בסיטואציות שרק ישראלים מכירים (דרכון זר לא יבין).
התוצאה
החטיפים והמותג זכו לחשיפה בלתי רגילה:
מעל ל-80,000 נוסעים ביום! (תחשבו כמה זה בבלוטות טעם).
ובואו נגיד שהפעם הישראלים לא חזרו הביתה עם טובלרון.
